תיראי מה יצא לי מזה שהתחתנתי עם אמריקאי.
חברתי תכולת העיניים פערה את מבטה ואמרה "את זוכרת אולי מה אמרת כשחזרת מישם?"
מייק ואמלי, בתי בת השנה וחצי, מתיסרת בכאבי שיניים, ואנחנו מטילים איתה בלילות.
"לא תאמיני אבל כל ערב היה נופל על ראשי פרי הקוקוס הענק
ופוצע אותי ומכאיב לי וגם מדהים ומשפיל אותי, בפרוש מעורר את זעמי".
האמריקאים מסביבי
גרו בקונדומיניום, בית גדול עם כל מה שאמריקני צריך, וכמובן בריכה גדולה במרכז.
אני הייתי בת 25 ושאר החברה בני 80. קראתי להן "תוצי" – שיר אמריקני משעשע.
גוון שערן היה כל צבעי הסגול והכחלחל על רקע לבן. הקדימו את זמנן. מי היה מאמין איך האופנה משחקת בנו וצובעת אותנו בחיבור (איזה יופי).
אז "התוציות" שכמובן שמחו לפגשני
לא העלו על דעתן שאני דוברת אנגלית שותפת. לא נתנו לי לסיים משפט, ענו מייד במקומי
תשובות שאינן נכונות, פשוט רחוקות מהמציאות.
משם עברנן לניו יורק לאחותו של מייק ובעלה, רופא מצליח.
על האש המון בשרים מטופחים ואנחנו פריקים צמחונים.
אבל לכבודנו עשו על האש.
שלוש שעות שוב אנחנו ברחובות, אמלי משתעלת.
אני ממש אלרגית, בורחת רחוק.
כשחזרנו
לא היה אך אחד.
בכל זאת הפי אנד.
מרי, דודתו האהובה של מייק, איטלקיה שהמירה את דתה
והפכה ליהודיה למהדרין.
על דבר אחד לא ויתרה,
האוכל האיטלקי ובמרכזו הלזניה ששמה הלך לפניה.
אותה דודה יקרה, מרי שמה,
קיבלה בגבורה סטואית את עובדת היותנו צמחונים.
קמה בבוקרו של יום, אפתה לזניה צימחונית, כמובן מיטב הגבינות, טרחה מ-5 בבוקר, ובשמונה בערב הלזניה היתה מוכנה אחר כבוד כשכמה אגלי זעה טיפטפו בין עפעפיה כי בכל זאת לשאר המשפחה המורחבת הכינה לזניה בסוגים של בשר כשר.
בתוך עמי אנוכי יושבת
כשאני נולדתי המדינה שלנו היתה רק בת שלוש ואף אני הייתי בת שלוש, טריה כמוה.
מה שלא ידעתי אז, עכשיו חושבת על זה, שהיתה כאן מין שימחה סמויה, אולם בשבילי כל זה היה מובן מאליו ולא היה במערכת הגדילה שלי שום זכר לעצב עד שהגיעה
מכה ראשונה.
אין לי שמץ של מושג על רגע קודם, על איך קמה.
הייתי לבד בבית פתחתי את הרדיו
ושמעתי את האום מונה מי בעד ומי נגד, מין משחק כזה. ואז הבנתי שהמשחק היה של כל מדינות העולם מי בעד ומי נגד. נדהמתי. זוכרת ספירה ומתח עצום ואני מצידי, כל מדינה שמסרבת אני נגנבת ובוכה ושואלת למה?!
בתוך עמי אני יושבת.
מישהו אתמול אמר לי בהתלהבות שאצלנו מזג האוויר הכי טוב בעולם.
זה היה הנהג של הבוקר שלקח אותי מכליל לים בנהריה. אנחנו אפילו, אפשר לומר, קצת חברים, אפילו יש לנו דברים שאנחנו שומרים אותם ביננו. הנהג שכן שלי, גר באבו סנאן. יש אפילו דרך מיוחדת מהכפר שלנו אליהם, עולים ועוברים דרך ההרחבה, שכונה של חיילים משוחררים.
בתוך עמי אני יושבת, זה הבית שלי, ואם צריכים הוכחות,
אז הנה אפסיק לדבר בשם עצמי.
תפקיד ישראל מתואר בהרחבה בבלוג http://laitman.net/
הרב קוק
"תכלית מגמתם של ישראל לתיקון העולם הוא לעשות את כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור השם". (עולות הראיה עמ' תל"ב).
בעל הסולם
"והייתם לי סגולה מכל העמים, כלומר שאתם תהיו לי הסגולה, שעל ידיכם יעברו ניצוצי היזדככות לכל העמים וצירוף הגוף אל כל העמים ואומות העולם. בהיות שכל אומות העולם עדין אינם מוכנים כלל לדבר הזה וצריך אני לאומה אחת עכ"פ להתחיל בה שתהייה סגולה לכל העמים".
אחר כך מסיים "כי לי כל הארץ", כלומר, "כל עמי הארץ שיכים לי, כמותכם וסופם להידבק בי".
(מאמר הערבות).
והיה באחרית הימים וגר זאב עם כבש.
אנחנו דור ראשון של דור אחרון
משמע, הדור הראשון שמבין, מרגיש ויודע (דברי מקובלים) שאחרית הימים כבר נמצאת, טובעת באחישנה (אם לא שמתם לב לסימנים אז הרי לפניכם תזכורת קצרה) לא בטוח שזכורה לטוב.
יותר טוב שתיזכרו לבד.
ויהיו ימנו כחדשים
כל יום אפשר לשנות. כל שניה, כל רגע. זה הזמן לקחת אחריות ולתקן פה את השנאה לאהבה. ועל כל פשעים תכסה אהבה.
למשל מלחמת ששת הימים.
הייתי אז בת 16 וגרתי באשקלון ותפקידי היה לשמור על כל ילדי הצוות של הרופאים. והם היו באים שמה מהבלהות.
בית חולים ברזילי, בית החולים העסוק ביותר, חדריו מלאים (בית חולים ענק) ובחוץ עשרות מיטות של חילים שרופים עד היסוד. השמחה המטופשת ביותר.
ניצחנו עלק, כבשנו עלק, רצחנו, התרחבנו. הפכנו להיות מדינה ענקית, מקומות ריקים שרק חיכו לנו, עלק.
אני מאמינה שהיום, אחרי כל כך הרבה שנים, אתם מבינים שזה "איינה" (יידיש) נצחון, אסון, אסון, אסון, אסון.
ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול, גדול בתורה, זה כלל גדול בתורה.
