הקשר בין איחוד וחיבור עמנו לבין אנטישמיות בעולם. עייני העולם באיזושהי דרך תמיד מכוונות לעם היהודי. לפי נתוני הסטטיסטיקה העם היהודי הוא אחוז אחד מכלל אוכלוסיית העולם ולמרות זאת במשך כל ההיסטוריה כל העמים ניסו להשמידנו ולמחוק אותנו לחלוטין. בעת העתיקה כאשר התאחדו סביב יוסף אותה קבוצה שנקראה עבריים שגשגו ועלו לגדולה במצרים, נהנו מכל טוב ושפע ואף נהנו מניהול ושלטון העם המצרי. כשיוסף מת עם ישראל מתחילים להיפרד ובו זמנית מתחילה השנאה להתגבר בעם. מיד מתחילות הצרות עם המצרים וכך במשך כל ההיסטוריה כשעם ישראל מאוחד ומחובר הוא נהנה משפע וכול טוב מהסביבה וכשמתחילים להילחם זה בזה כל הסביבה קמה עליו ומנסה להשמידם. ההיסטוריה רצופה בדוגמאות אין ספור כמו הבבלים, הפרסים, יוונים, רומאים ועוד. בזמן בית המקדש הראשון כשעם ישראל היה מאוחד ומחובר עמי העולם היו עולים לבית המקדש כדי ללמוד ולקחת דוגמא מהיהודים איך צריך להתנהג האדם בתוך עמו, ממש אור לגויים. מאז הגלות של חורבן מרד בר כוכבא במאה שלושים לספירה עם ישראל גורש כשמונה מאות פעמים, אף עם לא נרדף כל כך הרבה כמו היהודים. מדפי ההיסטוריה אנו למדים שעם ישראל לא צריך אויבים מבחוץ כי אנו עושים זאת בעצמנו ובשנאה שלנו אנו הורגים זה את זה. למשל בזמן המצור על ירושלים יהודים הרגו ורצחו זה את זה באכזריות רבה וכמיליון מאתיים יהודים מתו. מאז אין דוגמאות לחיבור בעם ישראל אלא רק הולכים בדרך הפירוד ושנאת חינם הדדית. המסקנה ברורה, האויב האמיתי של עמנו הוא אנחנו בעצמנו. בדיוק כמו שהסבירו בני ברוך, כך אנו מסרבים להפנים ולקחת אחריות על תפקידנו כאור לגויים ואם נרצה או לא, לא נוכל להתחמק מלבצע את תפקידנו ועד שלא נתאחד כולנו למטרה זו ונגיע עד לאהבת לרעך כמוך לא יהיה שלום ביננו וכל עמי העולם ירצו להשמידנו. רצף הפעולות קבוע כל פעם ומתחיל בשנאה ביננו אז מתחילות צרות מבחוץ וכתוצאה מהלחץ הזה עמנו מנסה להתבולל ולהיות ככל העמים וככל שאנו נפרדים ומתרחקים מתפקידנו כך גם השנאה והאנטישמיות גוברת כלפינו.
