האדם הקדמון שירד מהעצים והתחיל לחיות במערות, היה יוצא לצוד ממותה כל יום. הוא היה רץ אחרי הממותה ובדרך כלל לא היה מצליח לצוד אותה. בזמן הריצה אחרי הממותה היה רואה את שכנו מהמערה הסמוכה רץ אחרי ממותה וגם הוא היה חוזר בידיים ריקות. יום אחד עלה במוחם רעיון שבמקום שכל אחד ירוץ לחינם כל יום, עדיף לשתף פעולה ועדיפה חצי ממותה על האש מממותה שלמה חופשיה.
כך נוצר הבסיס הראשוני לחברה האנושית, ההכרה שיש דברים שניתן להשיג רק בשיתוף פעולה או לא להשיג בכלל. כמובן שהבסיס לצורך של חברה הלך והתרחב ככל שבני האדם החלו להתפתח. כאשר בני האדם החלו לעבוד אדמה ולגדל גידולים, מהר מאוד הם הבינו שאף אחד לא יכול לגדל את כל סוגי הגידולים, כך החל סחר החליפין בין האנשים ונוצרה מעין חברה כלכלית.
האיומים הקיומיים מצד איתני הטבע ומחיות טורפות לימדו את בני האדם את הצורך לחיות קרובים אחד לשני ולשתף פעולה ביניהם, כך נוצרה החברה השבטית, האנשים היו בדרך כלל יחידה של בני אדם בעלי קשרים משפחתיים וידעו לדאוג לכל חברי השבט.
בהמשך, כאשר האוכלוסייה גדלה, כבר לא היה הבסיס הארגוני והחברתי של השבט מספיק כדי לדאוג לכל האנשים, והחלו להיבנות כפרים, ערים שהפכו בהדרגה למדינות. האדם למד להכיר את היתרונות של חיי חברה לרווחת חייו לא רק בהיבט הכלכלי.
חברה התחילה לספק, ומספקת עד היום שירותים כמו מוסדות לימוד, מוסדות רפואה, ארגוני כמו משטרה וצבא וכן כל מה שאדם זקוק לקיומו היום יומי. ההתפתחות של האדם הרחיבה הרבה את היתרונות של חיים בחברה והיום ברור שלא ניתן לאדם לחיות שלא במסגרת חברתית כל שהיא.
מעבר לכל היתרונות הקיומיים, האדם אינו שונה בנושא חברה מרוב בעלי החיים בעולמנו, והטבע דוחף אותו כמו שדחף את בעלי החיים להיות נצרך לקשר חברתי. אך בעוד שהקשר החברתי אצל בעלי החי הוא טבעי ומוגדר על ידי דחפים, האדם היה צריך לבנות את המבנים החברתיים בהם כל אחד יוכל למצוא את מקומו.
