פתחתי גוגל וכתבתי – ארגוני עזרה הדדית. נחתי על כתבה שמדברת על הצורך הגובר בחברה שלנו בעזרה הדדית בתקופה הקשה הזו שבה אנחנו נמצאים כעת. ארגונים העוסקים בשגרת חיים רגילה בגיוס תרומות לנזקקים, לנוער בסיכון, לילדים חולי סרטן, נקלעו למצב שבו הופסקו התרומות מהציבור כמעט לגמרי.
ארגון שהיה עוזר למשפחות בארוחות מבושלות, לא מקבל יותר תרומות. מלונות, מסעדות ומקומות עבודה שיש בהם קייטרינג, היו תורמים באופן קבוע שאריות של אוכל מבושל. עכשיו בקורונה, נסגרים מלונות, נסגרות מסעדות, ובמקומות עבודה, הרבה עברו לעבוד מהבית וגם שם הופסקו שירותי קייטרינג או שלא נשאר שם מה לתרום.
במקביל, ארגוני הסיוע הנ"ל מקבלים פניות רבות יותר של בקשה לסיוע והמצב נהיה ממש קשה. במיוחד היה לי קשה לקרוא על אוכלוסיית נוער בסיכון שבימים רגילים, דווקא בית הספר הוא מקום מפלט בשבילם מהבית! כי בבית לא טוב להם. כי יש התעללות בבית שלהם, כי אין אוכל חם בבית שלהם. בבית הספר היה אוכל, סיוע נפשי מיועצת בית הספר.
הקורונה סגרה את בתי הספר, ונוער כזה נאלץ לחזור לבתים, איפה שרע להם. קראתי על מקרים שנערים כאלו פורצים לבתי הספר הסגורים, כי ברחוב בסגר אסור להם להסתובב ובבית לא טוב להם. מצבים ממש קשים. ארגוני הסיוע האלו שכבר לא יכולים לסייע, מדברים על זה שהממשלה היא זו שחייבת לעזור עכשיו, לבטל ארנונה ומיסים למשפחות שקשה להם.
מה באמת הפיתרון לכל המצב הזה שתוקף אותנו ואת כל העולם? איך נצא מזה? לאן זה לוקח אותנו? האם נחזור לעולם הקודם שהיה לנו… רק לפני כחצי שנה…? כנראה שלא. כנראה שממש לא. לפי הקבלה, שורש כל הבעיות שלנו זה הקשר הלא טוב בינינו. שכל אחד דואג רק לעצמו ולא אכפת לו מה קורה עם האחר, ויותר מזה, שאם טוב לו על חשבון האחר, אז יותר טוב אפילו.
זה הטבע של האגו שלנו, שאנו מעריכים את עצמנו רק בהשוואה לאחר. אם אני רק בקצת יותר טוב מהאחר, כבר אני מרגיש יותר טוב. ועל זה בנוי ה-כ-ל!! והטבע לעומת זאת – נמצא בהרמוניה שלמה של קשר וסיוע הדדי בין הפרטים. רק כשאנו בני האדם נרצה להיות כמו הטבע הזה סביבנו, אז יעברו מהעולם כל הצרות והבעיות, כולל הקורונה! כשנרצה בינינו לחיות בעזרה ודאגה הדדית, כדי שלכולנו יהיה פה טוב.
