ארגונים לעזרה הדדית צצו בארצנו כפטריות אחרי הגשם, המדינה ככל הנראה לא רואה את תפקידה בסיוע לנזקקים לעזרה וגם לא מצליחה לעמוד בקצב הנדרש. הרוח היהודית, 'האידישקייט', הפועמים בלבבות דוחף את האזרחים לעזור זה לזה. העזרה מגיעה לכל תחום ותחום. מזון חם, מצרכים יבשים, ביגוד, ריהוט, אביזרים רפואיים, תרופות, תרומות כספיות, אוזן קשבת, חבר לשעה קלה, עריכת קניות, שיפוץ בתים, התקנת מכשירים חשמליים, אח בוגר, תרומות דם, תרומות איברים, ועוד כהנה וכהנה עזרות.

עכשיו, בתקופת הקורונה העזרה הנדרשת גדלה, מי שנזקק לעזרה הדדית לפני פרוץ המגפה נזקק עוד יותר עתה. אל הנזקקים של העבר נוספו רבים שהיו במעמד הבינוני, וכעת עם היציאה לחל"ת והפיטורים הפכו לנזקקים בעצמם. רבים כל כך מוצאים את עצמם מבלי יכולת לפרנס את משפחתם ובלית ברירה פונים אף הם לעזרה. כעת, כשעוד ועוד אנשים נזקקים לעזרה הדדית ופחות ופחות מהתורמים של העבר מסוגלים לתרום בעצמם נוצרה מגמה הפוכה של יותר נזקקים ופחות משאבים לעזרה.

איך ניתן להתמודד עם המצב? לאן המצב עלול לדחוף את האזרחים? אם ננסה להקיש מארצות אחרות שיש בהם עוני רב, ברזיל למשל בה חיים רבים בפאבלות ובכלל בעוני רב, נראה שהיא מדינה המאופיינת בפושעים המסתובבים, בכנופיות שודדים. הפשע משתולל במדינה, גנבות,  אין כמעט תייר שביקר בברזיל ולא נתקל באופן ישיר או עקיף בגניבה. רציחות – בשנת 2017, 63,880 בני אדם נרצחו בברזיל והיא זכתה בתואר המפוקפק כבירת הרציחות העולמית. 

אנשים רעבים, אנשים שילדיהם רעבים יעשו הכול כדי להשיג לילדיהם מזון, כסות לימים קרים. האם נגיע למצב של עוני וחוסר כמו בברזיל ובעקבות כך לפשיעה? ימים יגידו, אך מה שברור שאנו צריכים להיות חכמים מספיק מול האסון המתקרב לפתחנו ויותר מתמיד לממש את העזרה ההדדית כבר עכשיו.

לא לומר: יש ארגונים של עזרה הדדית שהם ידאגו לנזקקים, לא לומר: יש פה מדינה, זה תפקידה שהיא תדאג. כשנבין שכולנו מקושרים לגוף אחד וכמו שבגוף אין תא שלוקח לעצמו יותר ממה שהוא נזקק, כל איבר משתמש במה שנדרש ומעביר את כל היתר לגוף,  כל איבר עובד לטובת כל הגוף. כך גם אנחנו צריכים לעבוד לטובת כל העם. מהיש של כל אחד נעביר לאין של רבים כל כך, וביחד בעזרה הדדית נתגבר על כל מצב.